מי מפחד? (אני!)
חינוך ביתי עלה אצלנו בבית מספר פעמים בשנים האחרונות. בעיקר בתור משהו שאנחנו לא נוכל לעשות בחיים. הבת שלי כבר בגן חובה (פה בארה״ב זה כבר חלק מבית הספר) הודיעה לנו שהיא שונאת את בית הספר. כמו כל הורה דבר ראשון דאגנו שמישהו מתנכל לה. כמו כל הורה (כמעט) דבר שני חשבנו שהיא ״כל כך חכמה שהיא בטח משתעממת״ וכמו כל הורה (כמעט) בסוף אמרנו ״טוב, גם אנחנו לא תמיד אהבנו בית ספר ויצאנו בסדר גמור״.
כאשר עברנו מניו ג׳רזי לקליפורניה, והילדה כמובן החליפה בית ספר, האמירה אני שונאת בית ספר לא השתנתה הרבה. כאשר ניסינו לרדת לשורש העניין התשובות היו מגוונות החל משמעמום, עבור בילדים שמציקים ועד לכך שהיום ארוך מדי והיא עייפה נורא. התייעצנו עם היועצת, עם המנהלת, עם המורה- כולן היו מאוד נחמדות וניסו לעזור אבל האהבה לבית הספר לא הגיעה.
חשוב לציין שלא קרה שום דבר נורא בבית הספר. הילדה לא הלכה בדמעות ולא חזרה סובלת, אבל גם לא הלכה ולא חזרה בחיוך וכמעט תמיד החלק הטוב והמעניין של היום שלה תואר כזמן ההפסקה או זמן ארוחת הצהריים.
כמה שנים אמרתי לבן זוגי שאני חושבת שהילדה הייתה יכולה לפרוח בחינוך מסוג אחר. היא אוהבת לקרוא יותר מילד ממוצע, אוהבת ללכת לספריה ולבחור לעצמה ספרים, אוהבת להמציא וליצור ממקלות וקופסאות קרטון ואפילו בטלוויזיה או ביו-טיוב היא בוחרת סרטוני טבע, המצאות, אומנות ועוד.
אבל- שנינו הורים שעובדים במשרה מלאה +, יש לנו שלושה ילדים מתחת לגיל 10, בית לתחזק, משכנתא לשלם, בקיצור זוג הורים טיפוסי. וכך נמשכה ההליכה לבית הספר.
כשהגיעה הקורונה נאלצנו לבדוק איך עובד לימוד מרחוק. לזכות בית הספר יאמר שממש מיד החלה למידה מרחוק ולא הרגשתי צורך או דאגה בכל הקשור ללימודי הליבה של הבנות.
מה שכן דברים אחרים בהחלט העסיקו אותנו. החל מהלו״ז היומי של הילדים ועד לפעילויות העשרה וחיזוק תחומי עניין.
הרבה מאוד למדנו על ענייני הלו״ז וזה ראוי לפוסט משל עצמו, מה שעוד גילינו הוא שגם אם הילדות עושות את כל משימות בית הספר, כולל השתתפות בשיעור אונליין יומי, הלימודים עצמם לוקחים שעתיים ביום.
בתקופה הזו התחלתי לקרוא יותר על חינוך ביתי, הצטרפתי לקבוצות בנושא והתייעצתי עם אנשי חינוך. התיאור שלי התאים להרבה ממה שראיתי ושמעתי מסביב. לימודי הליבה לוקחים בערך שעתיים ביום. אז מה הילדות שלי עושות בבית הספר בשאר הזמן?
אם מה שזה דורש הוא שעתיים ביום האם אני מסוגלת לעשות את זה לבד?
אנחנו גרים בלוס אנג׳לס, מערכת החינוך פה היא קצת אחרת מהבחינה שלמרות שיש בתי ספר ציבוריים ליד הבית
ניתן גם להתקבל לבתי ספר שנקראים צ׳רטר סקול שאליהם ניתן להגיע לא משנה איפה הילד.ה גרים.
גם זה ראוי לפוסט משלו אך בכל מקרה הבנות שלי למדו באחד מבתי הספר הללו מה שאומר שבערך שעה ביום
הן בילו בנסיעות אל בית הספר וחזרה, זה לא לוקח בחשבון את הזמן שלקח לי מבית הספר לעבודה
והיציאה מהעבודה אל בית הספר כל יום. בין ההסעות הללו להסעות לחוגים הייתי מבלה על הכביש כ3 שעות בכל יום.
חינוך ביתי לא מתאים לכל אחד ולא לכל ילד, אבל הרבה פעמים ההורים לא שולחים לבית הספר בגלל שזה מה שנכון לילד.ה
אלא בגלל שזה מה שהם חושבים שהיא האפשרות שלהם בתור הורים עובדים או הורים עסוקים או הורים שחוששים שיעשו נזק לילדים שלהם או הורים שחושבים שבית הספר הוא הוא המסגרת החברתית לילדים ואם הילדים שלהם לא יהיו שם יצמחו להם ילדים ללא כישורים חברתיים. מעניין שרוב השאלות שנשאלתי לגבי ההחלטה לחנך בבית בכלל לא נגעו לחינוך, כאילו כולם הבינו שבית ספר הוא לאו דווקא המקום הנכון לילדים לקבל חינוך, השאלה הכי נפוצה היא ״ומה עם חברים״. אקדיש לכך פוסט שלם.
אבל בינתיים חיפשתי לעצמי מקורות ללמוד על חינוך ביתי וכמובן חיפשתי גם מקורות בעברית אבל הדברים שמצאתי בעברית והאנשים שראיתי שמדברים על חינוך ביתי בעברית דמו מאוד לסטריאוטיפ שהיה לי על אנשים שמחנכים את ילדיהם בבית. אנשים שנראים והרבה פעמים חיים קצת ״אוף דה גריד״. אין עם זה שום בעיה אבל זה לא היה רלוונטי לחיים שלי או של המשפחה שלי.
אין לי כל כוונה להפסיק לעבוד או לגור במקום מבודד ויש לי כל כוונה להמשיך לצבוע את השיער, למרוח לק, להאכיל את הילדים בפיצה קנויה כשצריך, לאפשר זמן מסך וכן, גם לדחוף את הילדים שלי להישגים משמעותיים בחיים, כולל בלימודים (אין אגב קשר בין זה לבין להוציא ציונים במבחני סטנדרט כאלה ואחרים).
כיון שלא מצאתי את הבלוג שחיפשתי החלטתי לכתוב אותו בעצמי וטוב שכך, זה הזכיר לי כמה קשה לכתוב מחשבות,
אפילו אם בראש הן נשמעות ממש טוב, זה הזכיר לי כמה זמן זה יכול לקחת וכמה אומץ צריך כדי לפרסם אותן.
אני בטוחה שזו התנסות שתעזור לי במסע החינוך המשפחתי שלנו.
ככל שעברו השבועות ראיתי יותר ויותר אנשים ששואלים מה יהיה עתיד החזרה לבית הספר.
היו כאלה שמאוד מחכים לחזור- גם הורים וגם ילדים וכאלה שרוצים שהמצב ימשיך עוד קצת.
ואני? אני לאט לאט התחלתי להבין שזוהי לא מציאות שאני או שאר בני המשפחה מעוניינים לחזור אליה
וכך אופציית החינוך הביתי הפכה מאי אפשר! לאיך אפשר? והמסע החל.
מוזמנים להתלוות, לשאול שאלות ולהציע נושאים שמעניין להרחיב עליהם.
